תביעה ותביעה שכנגד שעילותיהן נעוצות בחוזה למתן שירותי הדמיה; השירותים ניתנו לנתבעת על-ידי התובעת במכון התובעת בסכנין בתקופה שבין ספטמבר 2005 עד אוגוסט 2009 ועד בכלל.
א.
ההליך והצדדים לו
1. התובעת היא חברה פרטית מוגבלת במניות (להלן
התובעת). הנתבעת היא תאגיד ציבורי שעיסוקו במתן שירותי בריאות לציבור (להלן
הנתבעת או
הכללית). בשנת 2005 נחתם בין בעלי-הדין, התובעת מזה ומחוז חיפה וגליל מערבי בנתבעת מזה, חוזה שכותרתו 'הסכם רכש שירותים' (להלן
ההסכם או
הסכם סכנין). על זיהוי ההסכם ועל תוכנו הכתוב אין מחלוקת.
2. בהסכם התחייבה התובעת לספק לנתבעת, וביתר דיוק למבוטחי הנתבעת במחוז חיפה וגליל מערבי (להלן
מחוז חיפה), שירותי הדמיה מסוג רנטגן ואולטרסאונד (להלן
שירותי ההדמיה או
השירות). את השירות התחייבה התובעת ליתן אך ורק למבוטחי הנתבעת ולא לאחרים זולתם, במכון התובעת בסכנין (להלן
המכון בסכנין). כנגד מתן השירות הייתה התובעת זכאית לקבל מהנתבעת תמורה חודשית מוסכמת שאף היא נקבעה בהסכם (להלן
התמורה).
3. אין מחלוקת על כך שהצדדים פעלו על-פי ההסכם במהלך התקופה שמיום 1.9.2005 עד יום 31.8.2009, משך ארבע שנים. במכתב מיום 29.6.2009 הודיעה הנתבעת לתובעת כי תוקף ההסכם יסתיים סופית ביום 31.8.2009 ואין בדעתה להאריכו מעבר לכך. התובעת גרסה כי ההסכם נכרת לתקופה כוללת בת תשע שנים, כי נתונה לה זכות להאריך את ההתקשרות על-פיו לתקופות נוספות שמסתכמות בחמש שנים - עד 31.8.2014, וכי הודעת הנתבעת על סיום ההתקשרות אינו אלא מעשה של הפרת ההסכם שלא כדין.
4. ניסיונה של התובעת לקבל צו שיפוטי שיאכוף על הנתבעת את ההסכם לתקופה נוספת ברוח טענותיה לא עלה יפה; עתירה מנהלית שהגישה נגד הנתבעת נמחקה תוך חיובה של התובעת בהוצאות [ה"פ (מח' חי') 7035-07-09; להלן
העתירה המנהלית]. על כן הגישה התובעת את התביעה דנן, בה עתרה לחייב את הנתבעת לפצותה בתשלום 1,570,000 ש"ח - כסכום הרווח שנמנע ממנה, לשיטתה, בשל הפרת ההסכם עמה, רווח שהיה מנת חלקה אילו ניתן לה לספק את השירות לנתבעת משך חמש שנים נוספות. בלב התביעה העיקרית ניצבה מחלוקת באשר לתקופת ההסכם; טענות התובעת נסמכו על הסכמה שגובשה עמה לטענתה מבלי שבאה לידי ביטוי בהסכם, בעוד שהנתבעת גרסה כי אין תוקף מחייב אלא לנוסח ההסכם כפי שנחתם.
5. הנתבעת לא טמנה ידה בצלחת והשיבה בתביעה נגדית משלה, בה ביקשה לחייב את התובעת לשלם לה 1,596,230 ש"ח. מקורו של הסכום, לגרסת הנתבעת, בתשלומי יתר ששולמו לתובעת במהלך תקופת ההסכם - תשלומים שהתעלמו מהיקפו הממשי של השירות שסיפקה התובעת ואשר סבל מפער קבוע של תת-ביצוע ביחס להיקף השירות שנקבע בהסכם. בהקשר זה נחלקו הצדדים באשר לטיבו של מתווה התמורה שנקבע בהסכם - שמא דובר בתשלום גלובלי קבוע עבור שירות שיוענק עד מכסה נתונה כטענת התובעת, או במחיר שיש לשלמו בהתאם להיקף עבודתה של התובעת בפועל כעמדת הנתבעת.
6. מטעם התובעת העידו מנהלה מר דני גלזר (להלן
גלזר), ד"ר מיכאל (מיקי) וינר שכיהן במועד הרלוונטי לחתימת ההסכם ועד שנת 2008 כמנהל מחוז חיפה בנתבעת (להלן
ד"ר וינר), ורו"ח יעקב אביטל שערך חוות-דעת מטעם התובעת לשם שומת נזקיה הנטענים שביסוד התביעה (להלן
רו"ח אביטל). מטעם הנתבעת נשמעו גב' נועה גורן מן, מנהלת הכספים במחוז חיפה בנתבעת כיום (להלן
מן) ורו"ח ירון רומנו שערך עבור הנתבעת חוות-דעת נגדית במענה לחוות-דעת רו"ח אביטל והתייחס בה גם לטענות הנתבעת על-אודות תת-ביצוע קבוע של ההסכם בידי התובעת (להלן
רו"ח רומנו). עוד הגישה הנתבעת תצהיר של מר זאב וורמברנד אשר כיהן כמנכ"ל הכללית בשנים 2002 עד 2007; התצהיר הוגש בהסכמה והתובעת ויתרה על חקירה של נותנו. גב' מרים בר שכיהנה כמנהלת הכספים במחוז חיפה בתקופה הרלוונטית לחתימת הסכם סכנין ולמגעים לקראת כריתתו הלכה לבית עולמה טרם הגשת התביעה (להלן
בר ז"ל). להלן ידונו השאלות השנויות במחלוקת; ההפניות הן לפרוטוקול זולת אם צוין אחרת.
ב.
התביעה העיקרית - דיון והכרעה
דין התביעה העיקרית להידחות. יש ליתן תוקף מלא לתוכנו, לשונו והוראותיו של ההסכם כפי שנחתם בין הצדדים - הסכם שהעמיד את תקופת ההתקשרות על ארבע שנים לכל היותר, הן אותן ארבע שנים שבמהלכן הוענקו שירותי ההדמיה לנתבעת בידי התובעת. כל טענות התובעת שנועדו לקעקע את בלעדיות ההסכם ולחתור תחתיו, אין בהן ממש ואחת דינן להידחות.
1.
לשון ההסכם ותוכנו
(א) על זיהויו ותוכנו הכתוב של ההסכם שנחתם בין הצדדים אין מחלוקת. שני הצדדים הפנו לאותו הסכם עצמו [סע' 9 ונספח א' לתצהיר גלזר,
ת/3; סע' 3 ונספח א' לתצהיר מן,
נ/7]. אף אין מחלוקת על כך שבהסכם נקבעה התקופה בה הוא יעמוד בתוקפו. זו לשונו של סעיף 5 בהסכם סכנין, שכותרתו '
משך תקופת ההסכם':
(א)
תוקף הסכם זה יהיה ל- 36 חודשים מתאריך 1.9.05 שבו מתחייב מבצע השירותים לפתוח את המכון ועד 31.8.08.
(ב)
לכללית ולמבצע השירותים תהיה אופציה להאריך את תוקף ההסכם ב- 12 חודש נוספים, בתנאי כי תינתן על ידם הודעה מראש ובכתב על כוונתם להאריך תוקף ההסכם 90 יום לפחות לפני תום התקופה האמורה.
(ג)
מבלי לפגוע באמור - כללית תהיה זכאית לבטל את ההסכם מידית בהודעה בכתב ללא כל התראה באחד המקרים המנויים בסעיף 17 להלן.
סעיף 17 להסכם אינו מענייננו; הוא עוסק בזכותה של הנתבעת לבטל את ההסכם במקרה של הפרתו היסודית בידי התובעת. אין מחלוקת שההתקשרות בין הצדדים לא תמה בשל שימוש הנתבעת בזכות הביטול שהוענקה לה בסעיף 17 להסכם.
(ב) הוראה נוספת שנכללה בהסכם 'חישקה' את תוכנו כשהיא מעניקה לו עליונות ובלעדיות; בסעיף 20 להסכם שכותרתו
'תיקון הסכם - בכתב בלבד' נקבע כך: "
הסכם זה ו/או כל תוספת לו, בין קיימת ובין עתידית מהווה את כל המוסכם בין הצדדים בעניינים המנויים בו ואין הוא ניתן לתיקון או שינוי אלא במסמך בכתב חתום על ידם".
תקופת ההתקשרות, קרי פרק הזמן במהלכו יעמדו יחסים חוזיים בין הצדדים על מכונם, היא עניין מהותי בחוזה מעצם טיבה ומהותה. צדדים שמתקשרים בחוזה מבקשים לדעת ולהבהיר מהו משך הזמן בו יהיו מחויבים האחד כלפי השני לפי החוזה. הדברים יפים אף כאן: לטענת מנהל התובעת הוא יחס חשיבות מיוחדת לתקופת ההתקשרות עם הנתבעת. אף-על-פי-כן ביקש לשכנע כי השליך את יהבו על הסכמה שגובשה מחוץ להסכם הכתוב, שהובעה על-ידי נציגי הנתבעת במעמד חתימתו של ההסכם ושתוכנה עמד בסתירה לתוכנו של ההסכם הכתוב. עוד בטרם אדרש להתכנותה של גרסה זו, בין מצד הראיות שהובאו ובין במונחי מהימנות, יש לקבוע כי ההסכם שעליו חתמה התובעת חוסם את דרכה להצליח בטענה כזו.
תקופת ההסכם ומשך ההתקשרות הוסדרו בהסכם סכנין בשפה ברורה ומפורשת. בסעיף 5 שצוטט לעיל נקבעו לא רק תקופת ההסכם הבסיסית שהועמדה על שלוש שנים (1.9.2005 עד 31.8.2008) אלא גם יכולתם של הצדדים להאריך את התקופה הבסיסית למשך תקופה נוספת על-ידי מימוש אופציה שהוקנתה לכל אחד מהם (להלן
התקופה הבסיסית ו
תקופת האופציה, בהתאמה). דובר בתקופת אופציה יחידה בת שנה אחת שהוענקה באופן חד-פעמי ולא מתחדש לכל אחד מהצדדים. על-מנת שתקופת האופציה בת שנים-עשר החודשים תהא נתונה לצדדים לא פעם אחת בלבד, בתום התקופה הבסיסית, אלא גם בתום תקופת האופציה, נדרשה על כך אמירה מפורשת בהסכם. אמירה כזו, נפקד מקומה. אין למצוא בסעיף 5 רמז לכך שניתן יהיה להאריך את תקופת ההסכם אף בתום שנים-עשר חודשי האופציה שמעבר לתקופה הבסיסית וחוזר חלילה, מכוח מימוש חוזר ונשנה של האופציה בה דובר בסעיף-קטן (ב). לשון ההסכם ונוסחו אינם מתיישבים עם גרסת התובעת לפיה "
[...]
האופציה בנוסח הנוכחי, מתחדשת ללא הגבלת זמן, [...] וככל שגלאור תעמוד בדרישות הכללית, ימשך החוזה באין מפריע משך 9 השנים המובטחות, לפחות" [סע' 37 ב-
ת/3].